רבינו דוד אבודרהם

על המחבר

רבינו דוד בן רבי יוסף אבודרהם היה מחכמי ספרד בתקופת הראשונים, ופעל בעיר סביליה במחצית הראשונה של המאה הארבע־עשרה. פרטים מעטים בלבד נשתמרו על תולדות חייו, ועיקר פרסומו בא לו בזכות חיבורו הגדול על התפילה והברכות, שנודע לדורות בשם „ספר אבודרהם”. את חיבורו השלים בסביליה בשנת ה׳ק׳, היא שנת 1339–1340 בקירוב.

בהקדמתו לספר מתאר רבינו את הצורך שהביאו לכתיבתו: רבים מן המתפללים לא ידעו את פירוש מילות התפילה, את סדר המנהגים ואת טעמיהם. מתוך רצון לסייע למתפלל להבין את הנאמר בפיו, אסף וביאר את נוסחי התפילות והברכות, את מקורותיהם ואת ההלכות והמנהגים הקשורים בהם.

דרכו של רבינו אבודרהם משלבת בקיאות רחבה בשני התלמודים, במדרשים, בדברי הגאונים ובספרות הראשונים, לצד עיון בנוסחי התפילה, בלשון הקודש, בדקדוק, בחישובי הלוח ובמנהגי קהילות ישראל. אין ספרו פירוש מילולי בלבד, אלא יצירה מקיפה המחברת בין משמעות התפילה לבין הלכותיה, מקורותיה וטעמיה.

חיבורו התקבל כאחד מספרי היסוד בענייני תפילה, ברכות ומנהגים. פוסקים וחכמים בדורות שלאחריו הסתמכו על דבריו, והספר זכה לתפוצה רחבה כל כך עד ששמו המקורי — „חיבור פירוש הברכות והתפילות” — כמעט נשכח, והוא מוכר בפי כול בשם מחברו: האבודרהם.

דמותו של רבינו דוד אבודרהם נותרה קשורה לדורות לעולם התפילה: חכם מן הראשונים שביקש להפוך את התפילה מאמירת מילים בלבד לעבודה הנעשית מתוך ידיעה, הבנה וכוונה.