רבי יששכר שלמה טייכטאל

רבי יששכר שלמה טייכטל זצ״ל היה מגדולי הרבנים והפוסקים בהונגריה ובסלובקיה בדור שלפני השואה, בעל שו״ת משנה שכיר ומחבר הספר הנודע אם הבנים שמחה. הוא נולד בשנת תרמ״ה (1885) למשפחה רבנית מיוחסת, וכבר בצעירותו נודע בכישרונו, בהתמדתו ובבקיאותו הרחבה בש״ס ובפוסקים.

בצעירותו למד אצל רבנים מובהקים, ובהם רבי שלום וידר ורבי שלום אונגר, ובהמשך קיבל סמיכה להוראה מכמה מגדולי רבני התקופה. בשנת תרפ״א (1921) התמנה לרבה ולאב בית הדין של פישטיאן שבצ׳כוסלובקיה, ובה הקים את ישיבת מוריה ועמד במשך שנים בראש חיי התורה וההלכה של הקהילה.

מפעלו התורני המרכזי הוא סדרת שו״ת משנה שכיר, שבה עסק במגוון רחב של שאלות הלכתיות. לצד תשובותיו בהלכה הותיר אחריו דרשות, חידושים על התורה והמועדים וכתבים נוספים, שחלקם נדפסו לאחר פטירתו. כתביו מתאפיינים בבקיאות גדולה במקורות, בעיון הלכתי יסודי ובשילוב בין למדנות, אמונה והדרכה רוחנית.

תקופת השואה חוללה מפנה משמעותי בעולמו ובהגותו. לאחר שנאלץ להימלט מפישטיאן ולהסתתר, הגיע לבודפשט, ושם חיבר את ספרו אם הבנים שמחה. בספר זה עסק בהרחבה בחשיבות יישוב ארץ ישראל, באחדות ישראל ובשאלת הגאולה. הדברים משקפים שינוי והתפתחות בעמדותיו ביחס לבניין הארץ ולעלייה אליה, על רקע המאורעות הקשים שחווה. מחקר מאוחר אף מצביע על כך שחלק מתהליך השינוי במחשבתו החל עוד קודם לשנות השואה.

בשנת 1944, לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, נתפס רבי יששכר שלמה טייכטל ונשלח עם בני משפחתו לאושוויץ. בחורף תש״ה, בשלהי המלחמה, נרצח במהלך פינוי האסירים מערבה. הוא נפטר בשנת 1945, אך חלק ניכר מכתביו שרד וזכה לצאת לאור בדורות שלאחריו.

מורשתו התורנית של רבי יששכר שלמה טייכטל משלבת פסיקה הלכתית רחבת היקף, פרשנות לתורה ודברי מחשבה ואמונה. ספרי משנה שכיר ממשיכים להילמד בעולם התורה, ואילו אם הבנים שמחה נעשה לאחד החיבורים הבולטים שנכתבו בתקופת השואה בענייני ארץ ישראל, גאולה ואחדות ישראל.